המדיה לא טובה או רעה

ובכן תיקון זריז לפוסט הקודם.
כבר קרה כמה פעמים שאנרגיה לוחמנית חזרה אלי כמו בומרנג. ומאז שפרסמתי את הפוסט הזה, משהו ממש לא זרם לי.
למזלי, חברה שלחה לי את הקישור הזה עוד לפני שקראה את מה שכתבתי.
אז ראיתי, נזכרתי, הצטערתי התפללתי.
אם יש "סוד" הוא טמון במילים האלו של אסתר היקס שמתקשרת את "אברהם".
וואו, נשאר לנו עוד מה ללמוד.
ואם אתם טיפוסים פוליטיים/לוחמניים ורוצים להישאר כאלו - אל תיכנסו לסרטון הבא.

חלק שני

זהו זה, הלך על גלי צה"ל

גילוי נאות - תוספת מאוחרת: לפוסט הזה יש "תיקון" ברוח אחרת לגמרי כאן , אתם מוזמנים להגיע לשם לפני או אחרי שתקראו פה.
_________________________________________________

ובכן יקיריי, אין לי מילים עדינות לומר את זה.
מעוז השפיות האחרון, השידור הנקי מפרסומות - מפורנוגרפיית המילים והצלילים והאינטונציות הדרמטיות מעוררות החרדה והפלצות - זהו זה, הלך כפוט!
התחנה היחידה שהייתי מאזינה לה עד לפני ימים ספורים היתה גלגל"צ.
ולא רק בגלל ששרתתי בגל"ץ לפני 30 שנה, אלא בגלל שאני בחורה עדינה ורגישה, אינטיליגנטית, דינמית, מחבבת נעימוּת, ומוזיקה אלטרנטיבית (תודה גדולה לקוואמי ולחבריו).

אבל לפני כמה ימים, בעשרה לשמונה, כשאני בדרך לבית הספר עם הילד שלי, מרעים לפתע במכוניתי הקול הדרמתי עם הבאסים המרטיטים (והפעם בלי שמות), שאומר שרעידת אדמה גדולה בישראל היא רק עניין של זמן...!" והמבין יבין.
באותו הבוקר היו לפחות שלושה תשדירים המזהירים מסכנות קשות האורבות לנו בכל פינה ובכל רגע.

איזו דרך נפלאה להתחיל את הבוקר! איזה יום חיובי מצפה לנו!
וזהו תשדיר שרות מטעם המדינה. מדינה דמוקרטית, נאורה, סוציאלית, שכביכול תומכת בתושבים, שלכאורה רוצה בטובתם.
אלוהים, שמור אותי ואת ילדי ממדינתי!

צריך להבין שיש פה דור שלם של קופירייטרים שגדלו על ההנחה הגסה שאם אתה לא דרמטי אתה לא קיים.
אז הגרסה שלי לדבר הזה היא שאם אתה דרמתי, שומעים אותך שלושים פעם ביום - ומקללים אותך מחדש כמעט בכל פעם!
ולתת לקופירייטר ליצור תשדיר שירות - זה כמו לתת לדי-ג'יי לקבוע את הווליום. הרי כבר מזמן אין לו אוזניים.
וקופירייטר לא יכול בהגדרתו שתהיה לו רגישות, ובטח אין לו מושג בערכי אנוש מעמיקים בחינוך או  בפסיכולוגיה, ובודאי לא בקואצ'ינג ובהעצמה. כל עולם הרעיונאות מתבסס על מה שאין לנו, על מה שחסר לנו. על להקטין אותנו. כי אם יש לנו - אנחנו לא צריכים לצרוך כלום.

זה חינוך זה?
אתם יודעים כמה ילדים צריכים פסיכולוג אחרי שהם שומעים הכרזה כזו ברדיו מטעם המדינה היקרה והדואגת שלהם?
למה שהם ירצו ללכת לצבא אם כל הילדות מפחידים אותם בתשדירי שירות? בהתחלה ישראל מתייבשת, ועכשו זה?


סופסוף אקולוגיה ושמירה על הסביבה הן כבר לא מילים גסות, אבל הגיע הזמן להבחין שנדרשת גם קצת אקולוגיה נפשית. הרי לאף אחד זה לא עושה טוב. אולי הרגישים יותר ביננו שממש סובלים מזה מונים רק 20% אבל קהות חושים מודרנית הולכת ומתעבה אצל כולם, גם אם זה לכאורה לא מפריע להם.
כמה זבל אנחנו יכולים להעמיס על נפשנו ועל נפש ילדנו? ועוד על הבוקר?!
1984 זה כאן ועכשו, עוד לפני שהזיהוי הביומטרי מצליח לפעול  להם בשדות התעופה.


אז, טוניק, תעשה טובה. ראשית מעשה במחשבה תחילה.
כמו שיש מי שבורר את הפליי-ליסט, אפשר שיהיו אנשים עם רגישויות ועם הבנה אנושית שיחליטו איזה תשדירים ופרסומות ראויים לשידור בגל"ץ ובאיזה שעות. שגל"ץ תמשיך להיות אור לגויים. שמגל"ץ תצא תורה. שגל"ץ תיתן את הטון. כמו תמיד...
את כל המפחידים תשדרו כשהילדים כבר בבית הספר, או אחרי 11 בלילה, מה דעתך?

אפשר להמשיך לצקצק בלשון ולהגיד, אין מה לעשות העולם הולך ומתחרב, אבל אפשר גם פשוט לחשוב קצת ולעשות קצת פחות גרוע ממה שכולם עושים.

וגם אתם קוראיי היקרים, יכולים לנענע בראשכם בחוסר אונים, או לשלוח לינק לכמה חברים. לא הגיע הזמן להרים את הראש מהחרא? תלמדו משהו מהטוניסאים.
________________________________________________
גילוי נאות - תוספת מאוחרת: לפוסט הזה יש "תיקון" ברוח אחרת לגמרי כאן , אתם מוזמנים להגיע לשם לפני או אחרי שתקראו פה.

פעם בשבוע פוסט? למי יש זמן לזה?

בהמשך לשני הפוסטים הקודמים חשבתי שאני מנסה להתחייב על פוסט כל יום שישי.
כמו שעת טיפוח שבועית. פילינג נשמתי. חשבתי, נראה מה המקצב הזה יתרום לי ולבלוג. וכמה זמן אני אעמוד בזה.


בלוג, פוסטים כל שבוע - מה אני צריכה את זה - שאלתי את עצמי.
אין לי מוצר ספציפי למכור.
אני לא רגילה לשאת דברים בפומבי.
שנים שאני משחקת מחבואים עם דימוי ציבורי, אומנות שיוצרת גרוד בפדחת, שמנסה לגרום לצופים לגלות רצפטורים חדשים במוחם, מגיחה ונעלמת, עושה טיזינג.
במחשבה שניה ושלישית, יש לי מה למכור, ועוד איך.
הדבר הזה שאני מוכרת, אני מרוויחה ממנו את העונג שבהענקה, כמו הנקה, או פעולת הטבעת הזרע הזכרי ברחם.
(איך אני יודעת? אני יודעת.)


עולם שלם עסוק בחיפושים והגדרות של מה להסתיר ומה לחשוף, פיזית ורוחנית.
חלק מהעולם הזה עסוק בחקירת האיכות השל חשיפה.
אני אוהבת לחקור חשיפה. או לחשוף חקירה.
אני עוסקת בבקורת האיכות של החשיפה.


בינתיים עברו שלושה חודשים!
קרו הרבה דברים.
התרחשה תנועה...
תכף אפשר יהי לחזור לדון לעומק בסוגיות של קונבנציה וסטנדרט לעומת ייחודיות.